איך מספרים לילדים על הגירושים — ומה בהחלט לא לעשות

"איך נגיד להם?"

זו אחת השאלות הכי כואבות שהורים מתמודדים איתה לפני הגירושים. אין תשובה שלא תכאב. אבל יש תשובות שפוגעות פחות — ויש כאלה שפוגעות יותר.

העקרון המרכזי: הגנה על הילדים, לא על עצמכם

כשאנחנו מספרים לילדים על גירושים, הנטייה הטבעית היא לנסות להצדיק את עצמנו, לספר את הגרסה שלנו, להראות שאנחנו "הטובים".

זה מובן. אבל זה לא מה שהילדים צריכים.

מה לומר (בהתאם לגיל)

ילדים עד גיל 7 ילדים קטנים צריכים עובדות פשוטות ואחד דבר ברור: "זה לא בגללכם."

"אמא ואבא לא יגורו יותר ביחד. אנחנו שניים נמשיך לאהוב אתכם תמיד. זה לא קשור אליכם בכלל."

ילדים 8-12 בגיל הזה ילדים כבר מבינים יותר ומחפשים הגיון. אפשר להרחיב קצת: "ההחלטה היא בין אמא לאבא. לפעמים מבוגרים מחליטים שעדיף לגור בנפרד. זה לא אומר שמשהו השתבש בכם."

מתבגרים מתבגרים צריכים כנות — אבל לא פרטים. "אנחנו עוברים תקופה קשה. החלטנו להיפרד. אנחנו יודעים שזה קשה גם לכם ואנחנו כאן לשאלות."

מה בהחלט לא לעשות

לא לדבר רע על בן/בת הזוג לשעבר זה הדבר הכי פוגעני שאפשר לעשות לילדים. הם אוהבים את שני ההורים. כשאתם תוקפים את האחר — אתם תוקפים חלק מהם.

לא להפוך אותם לשליחים "תגידי לאבא ש...", "שאלי את אמא מה..." — זה עומס לא הוגן על ילדים.

לא להבטיח דברים שלא יודעים "הכל יהיה בסדר" — אם אתם לא בטוחים, אל תגידו. "אנחנו נדאג לכם" — זה כן.

הגירושים הם שלכם — ההתמודדות עם הילדים היא אחריות משותפת. ועם הכלים הנכונים, אפשר לעשות את זה בצורה שמגינה עליהם — ועל הקשר שלכם איתם.